את הציקלידים המצויים באפריקה ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות לפי אזורים גיאוגרפיים שונים.
הקבוצה הראשונה כוללת את זני הציקלידים השוכנים בנהרות אפריקה ואת הציקלידים השוכנים באגמים הגדולים של אפריקה הסאב טרופית הכוללים בין השאר את ימת ויקטוריה, אגם אלברט ואגם קיוו.
הסיבה ששני בתי גידול שונים אלו נכללים בדרך כלל באותה קבוצה היא שתנאי המחייה בהם דומים במקצת וציקלידים המגיעים משני בתי גידול אלו דורשים טיפול כללי זהה.
הקבוצה השנייה של ציקלידים באפריקה כוללת את הציקלידים השוכנים באגם מלאווי המפורסם והקבוצה השלישית כוללת ציקלידים השוכנים באגם טנגנייקה.
לפניכם סקירה קצרה על בתי הגידול השונים ועל המאפיינים של קבוצות הציקלידים הנ"ל.
ציקלידים מנהרות אפריקה:
אחד המאפיינים העיקריים של הציקלידים השוכנים בנהרות אפריקה הוא שאזורי תפוצתם הענקיים מתחלקים למספר בתי גידול שונים.
ישנה הבחנה חשובה בין נהרות הזורמים בחלקם או לכל אורכם בסאוונה האפריקנית, לבין אלו הזורמים באזורי היערות הטרופיים באפריקה.
שני סוגי נהרות אלו מהווים בתי גידול שונים המאפשרים תנאי קיום שונים במקצת.
נהרות הזורמים באזורי הסאוונה - הסאוונה האפריקנית מאופיינת בעונת גשמים קצרה הגדושה במשקעים. מכיוון שעונת הגשמים קצרה שנה שלמה נשענת על שלושה עד ארבעה חודשים גשומים.
כתוצאה מכך נהרות הסאוונה משתנים בצורה עצומה בקצב זרימתם ובתהליכים הכימיים המתרחשים בהם, במשך שנה אחת.
בעונה הגשומה זרמים חזקים של מים גורמים לנהרות להציף שטחים עצומים של אדמה.
בתקופה הזו ערכי ה- pH בערוצים המרכזיים של הנהרות הם בסביבות 7.0, בהתאם לתנאי הסביבה ערכי ה- pH יכולים לצנוח עד ל- 6.0 במישורים המוצפים של הנהרות בהם זרימת המים חלשה.
בעקבות הזרמים האדירים של מים גשמים ערכי ה- GH (קשיות) של המים עולים במקצת על 3dH.
לעומת זאת במשך העונה היבשה בה טיפת גשם לא נוגעת בקרקע אפילו נהרות גדולים כמו הניגר ונהר הזמבזי הופכים למסלול של שלוליות מים המקושרות על ידי זרם זעיר של מים, דבר זה משפיע באופן קיצוני על תנאי המים.
התאדות של מים גורמת לריכוז המומסים במים לעלות באופן חד, ולכן רמות GH גבוהות כמו 10dH הן נורמליות לחלוטין. כמובן שבהתאם רמות ה- pH בבתי גידול ללא צמחייה נעות בין 7.0 ל- 7.8, אך ב גדות נהר המלאות בצמחייה או בביצות, רמת ה- pH יכולה להגיע עד ל- 9.0 במשך היום.
דגים היכולים לשגשג במערכת אקולוגית כזו חייבים להיות בעלי עמידות לתנאי מים לא יציבים (רמות pH ו- GH העולות ויורדות).
דגים אלו בדרך כלל גם לא כל כך תובעניים בכל הנוגע לרמות כימיקלים במים בעת החזקתם בשבי, כל עוד רמות ה- pH וה- GH לא מגיעות לקיצוניות.
באופן לא מפתיע ציקלידים השוכנים בבתי גידול אלו כמו: Tilapia zillii, Oreochromis mossambicus, Chromidotilapia guntheri ו- Haplochromis callipterus יש מוניטין מבוסס היטב בקרב אקווריומיסטים על עמידותם בטווח רחב של תנאי מים באקווריום.
נהרות הזורמים באזורי היערות- באזורי היערות המצב שונה במקצת. יער גשם טרופי נוצר באזורים שבהם יורדות כמויות גדולות או קטנות של גשם ללא הפסקה ומציפות את היער, העונה היבשה ביערות אלו פשוט מתייחסת לתקופה בה פחות גשם יורד.
נהרות הזורמים ביערות טרופיים נהנים מזרימה טובה המתמשכת לאורך כל השנה ואינם מאופיינים בשינויים עונתיים קיצוניים ברמות ה- pH וה- GH במימיהם.
מימי נהרות אלו מאופיינים ברמות GH ורמות KH נמוכות מאוד (GH- קשיות מים כללית, זאת אומרת ריכוז כללי של מומסים במים/ KH- יחידת מידה לריכוז הפחמן במים), ערכים נמוכים כמו 2dH נחשבים לסבירים ברוב הנסיבות, בנוסף כשמים רכים מאוד כמו אלו באים במגע עם חומר צמחי המפורק במים הם אוספים אליהם כמות גדולה מאוד של חומצות אורגניות.
זרמי "מים שחורים" כך הם נקראים מאופיינים בצבע כהה עד שחור, מים אלו מאופיינים ברמות pH נמוכות כמו 4.0. לעומתם זרמי "מים צלולים" כך הם נקראים, מאופיינים ברמות pH הנעות בין 5.5 ל- 6.2.
למרות תנאי המים בבתי הגידול שלהם זני הציקלידים השוכנים בנהרות אלו יוכלו להסתדר בשבי, במים קשים למחצה בעלי רמות pH בסיסיות עד אלקליניות.
ציקלידים מימת ויקטוריה ואגמים סאב-טרופיים נוספים:
תנאי המים באגמים אלו דומים מאוד לתנאים המים בנהרות הסאוונה הגדולים בעונה הגשומה.
לעומת זאת אגם קיוו מאופיין בתנאי מים קשים (רמת GH גבוהה) ואלקליניים (רמת pH גבוהה), זאת בדומה לשני אגמי הסדק המוכרים ביותר אגם מלאווי ואגם טנגנייקה. אף על פי כן ציקלידים מימת ויקטוריה ואגם קיוו ישגשגו בשבי בתנאי מים בעלי רמת pH בסיסית עד אלקלינית ובטווח רחב מאוד של ערכי GH.
ציקלידים מאגם מלאווי ואגם טנגנייקה:
ציקלידים השוכנים בשני אגמים אלו נמנים עם הקבוצה השנייה ועם הקבוצה השלישית.
שתי קבוצות ציקלידים אלו נבדלות מהקבוצה הראשונה בכך שאזורי התפוצה שלהן היו פעילים מבחינה גיאולוגית בעבר הלא רחוק.
הסלעים באגם מלאווי ובאגם טנגנייקה צעירים יותר מהסלעים הנמצאים ברוב מזרח ומערב אפריקה וכמובן עשירים במינרלים רבים.
נוסף על כך אגם מלאווי ואגם טנגנייקה היו ברוב ההיסטוריה הגיאולוגית שלהם סגורים ללא יציאה לים.
בדיקות שהתבצעו באגמים הנ"ל מראים כי ערכי ה- pH באגם מלאווי נעים בין 7.7 לבין 8.6, באגם טנגנייקה ערכי ה- pH נעים בין 7.3 לבין 8.0.
ערכי GH שנמדדו באגם טנגנייקה מראים שאגם טנגנייקה עשיר במינרלים ערכי ה- GH היו 10-12 dH. מימי אגם מלאווי משום מה עשירים בפחות מינרלים ערכי ה- GH שנמדדו היו 6-10 dH.
מה שמשותף לשני אגמים אלו הוא ששניהם בעלי תנאי מים יציבים ביותר, מים עשירים במינרלים ורמת חומציות בסיסית שלא משתנה בקיצוניות.
ציקלידים השוכנים באגמים אלו ניחנים בקושי להתמודד עם שינויים פתאומיים בתנאי המים (במיוחד ציקלידים מהקבוצה השלישית השוכנים בטנגנייקה) זאת בניגוד לציקלידים המשתייכים לקבוצה הראשונה.
לעומת תנאי המים באגם מלאווי ציקלידים השוכנים במלאווי ישגשגו בשבי בתנאי מים קשים יותר ואלקליניים יותר מתנאי המים בבית הגידול הטבעי שלהם, וכך בהתאם לעומת תנאי המים בבית הגידול הטבעי שלהם ציקלידים השוכנים באגם טנגנייקה ישגשגו ויתרבו בשבי בתנאי מים רכים יותר ופחות אלקליניים.
בגידול שבי של ציקלידים משתי קבוצות אלו צריך לשים דגש חשוב על כך שעל המים להיות בעלי רמת pH אלקלינית וכמובן לשים דגש על אקלום הדגים לתנאי המים בצורה נכונה.
סיכום:
מאמר קצר זה שם דגש על תנאי האקלים השונים והמשתנים בבתי הגידול השונים באפריקה ועל השפעתם על כימיית המים.
המאמר מתייחס לבתי גידול טבעיים ואין הוא נוגע בסוגי האקווריום והביוטופים המושתתים על השוני בין בתי הגידול. המאמר דווקא נכתב עם נגיעה לתחביב עצמו.
הקבוצה הראשונה כוללת את זני הציקלידים השוכנים בנהרות אפריקה ואת הציקלידים השוכנים באגמים הגדולים של אפריקה הסאב טרופית הכוללים בין השאר את ימת ויקטוריה, אגם אלברט ואגם קיוו.
הסיבה ששני בתי גידול שונים אלו נכללים בדרך כלל באותה קבוצה היא שתנאי המחייה בהם דומים במקצת וציקלידים המגיעים משני בתי גידול אלו דורשים טיפול כללי זהה.
הקבוצה השנייה של ציקלידים באפריקה כוללת את הציקלידים השוכנים באגם מלאווי המפורסם והקבוצה השלישית כוללת ציקלידים השוכנים באגם טנגנייקה.
לפניכם סקירה קצרה על בתי הגידול השונים ועל המאפיינים של קבוצות הציקלידים הנ"ל.
ציקלידים מנהרות אפריקה:
אחד המאפיינים העיקריים של הציקלידים השוכנים בנהרות אפריקה הוא שאזורי תפוצתם הענקיים מתחלקים למספר בתי גידול שונים.
ישנה הבחנה חשובה בין נהרות הזורמים בחלקם או לכל אורכם בסאוונה האפריקנית, לבין אלו הזורמים באזורי היערות הטרופיים באפריקה.
שני סוגי נהרות אלו מהווים בתי גידול שונים המאפשרים תנאי קיום שונים במקצת.
נהרות הזורמים באזורי הסאוונה - הסאוונה האפריקנית מאופיינת בעונת גשמים קצרה הגדושה במשקעים. מכיוון שעונת הגשמים קצרה שנה שלמה נשענת על שלושה עד ארבעה חודשים גשומים.
כתוצאה מכך נהרות הסאוונה משתנים בצורה עצומה בקצב זרימתם ובתהליכים הכימיים המתרחשים בהם, במשך שנה אחת.
בעונה הגשומה זרמים חזקים של מים גורמים לנהרות להציף שטחים עצומים של אדמה.
בתקופה הזו ערכי ה- pH בערוצים המרכזיים של הנהרות הם בסביבות 7.0, בהתאם לתנאי הסביבה ערכי ה- pH יכולים לצנוח עד ל- 6.0 במישורים המוצפים של הנהרות בהם זרימת המים חלשה.
בעקבות הזרמים האדירים של מים גשמים ערכי ה- GH (קשיות) של המים עולים במקצת על 3dH.
לעומת זאת במשך העונה היבשה בה טיפת גשם לא נוגעת בקרקע אפילו נהרות גדולים כמו הניגר ונהר הזמבזי הופכים למסלול של שלוליות מים המקושרות על ידי זרם זעיר של מים, דבר זה משפיע באופן קיצוני על תנאי המים.
התאדות של מים גורמת לריכוז המומסים במים לעלות באופן חד, ולכן רמות GH גבוהות כמו 10dH הן נורמליות לחלוטין. כמובן שבהתאם רמות ה- pH בבתי גידול ללא צמחייה נעות בין 7.0 ל- 7.8, אך ב גדות נהר המלאות בצמחייה או בביצות, רמת ה- pH יכולה להגיע עד ל- 9.0 במשך היום.
דגים היכולים לשגשג במערכת אקולוגית כזו חייבים להיות בעלי עמידות לתנאי מים לא יציבים (רמות pH ו- GH העולות ויורדות).
דגים אלו בדרך כלל גם לא כל כך תובעניים בכל הנוגע לרמות כימיקלים במים בעת החזקתם בשבי, כל עוד רמות ה- pH וה- GH לא מגיעות לקיצוניות.
באופן לא מפתיע ציקלידים השוכנים בבתי גידול אלו כמו: Tilapia zillii, Oreochromis mossambicus, Chromidotilapia guntheri ו- Haplochromis callipterus יש מוניטין מבוסס היטב בקרב אקווריומיסטים על עמידותם בטווח רחב של תנאי מים באקווריום.
נהרות הזורמים באזורי היערות- באזורי היערות המצב שונה במקצת. יער גשם טרופי נוצר באזורים שבהם יורדות כמויות גדולות או קטנות של גשם ללא הפסקה ומציפות את היער, העונה היבשה ביערות אלו פשוט מתייחסת לתקופה בה פחות גשם יורד.
נהרות הזורמים ביערות טרופיים נהנים מזרימה טובה המתמשכת לאורך כל השנה ואינם מאופיינים בשינויים עונתיים קיצוניים ברמות ה- pH וה- GH במימיהם.
מימי נהרות אלו מאופיינים ברמות GH ורמות KH נמוכות מאוד (GH- קשיות מים כללית, זאת אומרת ריכוז כללי של מומסים במים/ KH- יחידת מידה לריכוז הפחמן במים), ערכים נמוכים כמו 2dH נחשבים לסבירים ברוב הנסיבות, בנוסף כשמים רכים מאוד כמו אלו באים במגע עם חומר צמחי המפורק במים הם אוספים אליהם כמות גדולה מאוד של חומצות אורגניות.
זרמי "מים שחורים" כך הם נקראים מאופיינים בצבע כהה עד שחור, מים אלו מאופיינים ברמות pH נמוכות כמו 4.0. לעומתם זרמי "מים צלולים" כך הם נקראים, מאופיינים ברמות pH הנעות בין 5.5 ל- 6.2.
למרות תנאי המים בבתי הגידול שלהם זני הציקלידים השוכנים בנהרות אלו יוכלו להסתדר בשבי, במים קשים למחצה בעלי רמות pH בסיסיות עד אלקליניות.
ציקלידים מימת ויקטוריה ואגמים סאב-טרופיים נוספים:
תנאי המים באגמים אלו דומים מאוד לתנאים המים בנהרות הסאוונה הגדולים בעונה הגשומה.
לעומת זאת אגם קיוו מאופיין בתנאי מים קשים (רמת GH גבוהה) ואלקליניים (רמת pH גבוהה), זאת בדומה לשני אגמי הסדק המוכרים ביותר אגם מלאווי ואגם טנגנייקה. אף על פי כן ציקלידים מימת ויקטוריה ואגם קיוו ישגשגו בשבי בתנאי מים בעלי רמת pH בסיסית עד אלקלינית ובטווח רחב מאוד של ערכי GH.
ציקלידים מאגם מלאווי ואגם טנגנייקה:
ציקלידים השוכנים בשני אגמים אלו נמנים עם הקבוצה השנייה ועם הקבוצה השלישית.
שתי קבוצות ציקלידים אלו נבדלות מהקבוצה הראשונה בכך שאזורי התפוצה שלהן היו פעילים מבחינה גיאולוגית בעבר הלא רחוק.
הסלעים באגם מלאווי ובאגם טנגנייקה צעירים יותר מהסלעים הנמצאים ברוב מזרח ומערב אפריקה וכמובן עשירים במינרלים רבים.
נוסף על כך אגם מלאווי ואגם טנגנייקה היו ברוב ההיסטוריה הגיאולוגית שלהם סגורים ללא יציאה לים.
בדיקות שהתבצעו באגמים הנ"ל מראים כי ערכי ה- pH באגם מלאווי נעים בין 7.7 לבין 8.6, באגם טנגנייקה ערכי ה- pH נעים בין 7.3 לבין 8.0.
ערכי GH שנמדדו באגם טנגנייקה מראים שאגם טנגנייקה עשיר במינרלים ערכי ה- GH היו 10-12 dH. מימי אגם מלאווי משום מה עשירים בפחות מינרלים ערכי ה- GH שנמדדו היו 6-10 dH.
מה שמשותף לשני אגמים אלו הוא ששניהם בעלי תנאי מים יציבים ביותר, מים עשירים במינרלים ורמת חומציות בסיסית שלא משתנה בקיצוניות.
ציקלידים השוכנים באגמים אלו ניחנים בקושי להתמודד עם שינויים פתאומיים בתנאי המים (במיוחד ציקלידים מהקבוצה השלישית השוכנים בטנגנייקה) זאת בניגוד לציקלידים המשתייכים לקבוצה הראשונה.
לעומת תנאי המים באגם מלאווי ציקלידים השוכנים במלאווי ישגשגו בשבי בתנאי מים קשים יותר ואלקליניים יותר מתנאי המים בבית הגידול הטבעי שלהם, וכך בהתאם לעומת תנאי המים בבית הגידול הטבעי שלהם ציקלידים השוכנים באגם טנגנייקה ישגשגו ויתרבו בשבי בתנאי מים רכים יותר ופחות אלקליניים.
בגידול שבי של ציקלידים משתי קבוצות אלו צריך לשים דגש חשוב על כך שעל המים להיות בעלי רמת pH אלקלינית וכמובן לשים דגש על אקלום הדגים לתנאי המים בצורה נכונה.
סיכום:
מאמר קצר זה שם דגש על תנאי האקלים השונים והמשתנים בבתי הגידול השונים באפריקה ועל השפעתם על כימיית המים.
המאמר מתייחס לבתי גידול טבעיים ואין הוא נוגע בסוגי האקווריום והביוטופים המושתתים על השוני בין בתי הגידול. המאמר דווקא נכתב עם נגיעה לתחביב עצמו.
גיא אלון- מעצב אקווריומים.
עוסק בהקמה ועיצוב של אקווריומי צמחייה.
מבצע עבודות הקמה ותחזוקה של אקווריומי מים מתוקים.
Email- guyallon@walla.com
עוסק בהקמה ועיצוב של אקווריומי צמחייה.
מבצע עבודות הקמה ותחזוקה של אקווריומי מים מתוקים.
Email- guyallon@walla.com
